בנם של אדיטה ויעקב. נולד ביום כ״ט באדר תשט״ו (23.3.1955) בפולין בשם דולק. אח לחנה.

גדל שנתיים בפולין ובשנת 1957 עלה ארצה עם משפחתו. שמו עוברת לדורון וכינויו היה דולי.

המשפחה השתכנה בעפולה עילית, שם גדל והתחנך.

דורון אהב לשחק כדורגל כתחביב, שכן אביו היה מאמן כדורגל בפולין והוא מאוד התגאה בו כשחקן.

כשהיה בן ארבע-עשרה עבר ללמוד בכפר הנוער הימי המקושר לחיל הים ״מבואות ים״ שבמכמורת, ולמד במגמת מכונאות ספינות. הוא נהנה מן העיסוק במקצוע זה, מאוד אהב את הים והמרחבים הפתוחים. בפנימייה רכש חברים רבים ויחדיו נהגו לעשות מעשי שטות. חברים אלה המשיכו איתו הלאה לכל החיים.

בסוף 1973, עם סיום לימודיו ב״מבואות ים״, התגייס לצה״ל ושירת בחיל הים. הוא בילה את מרבית שירותו על מגוון ספינות חיל הים בתפקיד מכונאי.

דורון המשיך לשירות קבע בחיל הים והיה לאיש עבודה מקצועי, עקשן וקפדן שלא עזב את העבודה עד שהכול היה מסודר לעניות דעתו המקצועית.

באחד מימי עבודתו על אוניית חיל הים ״בת שבע״ באילת, נכנסו מים למנוע ובזכות מקצועיותו הרבה כמכונאי, הצליח דורון למנוע נזק רב. על כך קיבל אות הצטיינות.

במהלך תקופת שירותו באילת, הכיר דורון את ריקי כשהיא הגיעה לעיר לטיול שנתי. בשנת 1978 הם התחתנו, תחילה התגוררו ביישוב אופירה בסיני ולאחר פינויו (בעקבות הסכם עם מצרים) עברו לאילת. בבגרותו, המשפחה עברה להתגורר באשדוד.

לשניים נולדו בן ושתי בנות – אופיר, ערבה והדס. הוא היה אב פעיל, אהב לבלות עם ילדיו ולקחת אותם עמו לכל מקום.

במסגרת תפקידו בחיל הים, דורון לקח חלק בלא מעט מבצעים מהותיים לביטחון המדינה כגון ״מבצע משה״ להעלאת יהודי אתיופיה לישראל בסוף 1984, ומבצעים עלומים נוספים.

בצבא רכש חברים לחיים, היה איש מסור ונאמן לחבריו.

לימים, דורון השתחרר משירות הקבע בצה״ל בדרגת רב-סמל בכיר אחרי כמעט שלושים שנות שירות.

גם לאחר שחרורו מצה״ל המשיך לעסוק בעיקר במכונאות ספינות, מכונות ומנועים, היות וגם נהנה מהעיסוק כתחביב. בנוסף, היה בעל עסק של טיולי ג׳יפים באילת. תמיד היה שזוף ושרירי מעבודה קשה, תיארו אוהביו.

דורון (דולי) הוף נפטר ביום ט׳ בתמוז תשפ״ד (15.7.2024). בן ששים ותשע בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין באשדוד. הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים.